איך לענות על 'למה עזבתם את העבודה הקודמת?'

כמעט כל ריאיון כולל גרסה כלשהי של "למה עזבתם?" או "למה אתם מחפשים?". זה נשמע פשוט, אבל בשקט זו אחת השאלות הכי חושפניות בחדר — פחות לגבי העובדות של העזיבה שלכם ויותר לגבי שיקול הדעת שלכם, הגישה שלכם, והאם יום אחד תדברו כך על החברה הזו.

מה המראיין באמת בודק

התאריכים שלכם כבר לפניו; הוא לא מבולבל לגבי הציר. מה שהוא מקשיב לו זה סיכון. אתם עוזבים לכיוון משהו או בורחים ממשהו? אתם לוקחים אחריות, או שהכול באשמת מישהו אחר? ו — השאלה השקטה — אם זה לא יסתדר כאן, האם תדברו עליהם סרה בפעם הבאה?

התשובה שלכם צריכה להרגיע אותו בכל שלושת אלה: אתם מתקדמים לעבר צמיחה, אתם מיושבים לגבי העבר, ואתם מהאנשים שעוזבים בצורה מקצועית.

הנוסחה: קצר, כן, ובמבט קדימה

שמרו על כמה משפטים. הכירו בעבר בנייטרליות, ואז עברו מהר למה שאתם מתקדמים אליו:

• שמרו על מקצועיות — בלי לפרוק, בלי להאשים מנהל, בלי לכבס כביסה. גם מצב גרוע באמת צריך להיות מתואר באיפוק.
• מסגרו כצמיחה — "למדתי שם הרבה והייתי מוכנים להיקף גדול יותר / אתגר חדש / לעבוד על X" עדיף על כל תלונה.
• קשרו לתפקיד הזה — הגרסה החזקה ביותר מסיימת בכך שהיא קושרת את סיבת העזיבה שלכם לכך שהעבודה הזו היא הצעד הבא הנכון.

התמודדות עם המקרים הקשים יותר

פוטרתם. אמרו זאת בפשטות — "החברה עשתה סבב פיטורים" או "התפקיד שלי בוטל". פיטורים נפוצים ואינם נושאים סטיגמה כשאתם עניינים לגביהם; אל תסבירו יתר על המידה ואל תישמעו פגועים.

עזבתם בגלל בעיה אמיתית (מנהל גרוע, אין צמיחה, ערכים שלא יכולתם לחיות איתם). אמרו את האמת, אבל מגבוה: "לא צמחתי כפי שרציתי והתפקיד לא היה עומד להשתנות". ציינו את התבנית, לא את התלונה האישית.

אתם עדיין מועסקים. "אני לא אומללים — אני מחפשים כי הזדמנות ספציפית כמו זו שווה מעבר". זה מרגיע שאתם בררנים, לא נואשים, ולא תקפצו שוב בגחמה.

תרגלו עד שזה משעמם

מכיוון שהשאלה הזו מובטחת, אין תירוץ לאלתר אותה. כתבו את שניים-שלושה המשפטים שלכם, ואז אמרו אותם בקול רם עד שהם נשמעים רגועים ולא מוקראים — המטרה היא רגוע וטבעי, לא מוקרא. תרגול התשובה בריאיון דמה מציאותי עם ReayonAI מאפשר לכם לשמוע איך היא באמת נוחתת וללטש כל הגננותיות לפני שזה נחשב.